חיים שמואלביץ

רב ליטאי

הרב חיים ליב הלוי שמואלביץ (ר' חיים סטוצ'ינער על שם העיר שבה גדל; ב' בתשרי ה'תרס"ג, 3 באוקטובר 1902, קובנה – ליל ג' בטבת ה'תשל"ט, 1 בינואר 1979, ירושלים) היה ראש ישיבת מיר בליטא, בתקופת שהותה בשנגחאי במהלך מלחמת העולם השנייה ובארץ ישראל, היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

חיים שמואלביץ
לידה 3 באוקטובר 1902
קובנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 1979 (בגיל 76)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת מיר (בלארוס) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1 בינואר 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
אב אלתר שמואלביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רפאל שמואלביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בקובנה לרב רפאל אלתר שמואלביץ, שהיה במשך תקופה ר"מ בישיבת נובהרדוק ולאחר מכן גם ראש ישיבה בסטוצ'ין שבפולין, ולאטל, בתו של רבי יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק. הסנדק בברית המילה שלו היה רבי יצחק בלאזר. עד גיל 16 למד תורה מפי אביו. כנער נחשב לעילוי, ובגיל צעיר נשלח ללמוד בישיבת שער התורה שבעיר גרודנה. ראש הישיבה הרב שמעון שקופ שנודע בדרכו האנליטית השפיע על דרך לימודו, והוא מינה אותו כמגיד שיעור בישיבה לתלמידים הצעירים. בשנת ה'תרפ"ה עבר לישיבת מיר, ושם התפרסם בכינוי "העילוי מסטוצ'ין". בישיבה נודע כמתמיד ובעל בקיאות רבה בספריית הישיבה[1].

נישא בג' בטבת תר"צ לחנה מרים פינקל, בתו של ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל (נפטרה בי"א תשרי ה'תשנ"ו). בחורף תרצ"ו התמנה לר"מ בישיבה והחל למסור שעורים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, גלתה הישיבה ממיר לווילנא ולאחר כחודשיים לקיידאן. לאחר כשבעה חדשים עזבו את המקום בפקודת השלטון הקומוניסטי בעיר. התלמידים הצליחו לקבל אשרת כניסה ליפן בעזרתו של סוגיהארה, והם שהו בקובה[2] כ-6 חודשים, ולאחר מכן עברו לשנגחאי. כיוון שחמיו ראש הישיבה, נסע לא"י לגיוס תרומות ולא יכול היה לחזור, ניהלו רבי חיים ורבי יחזקאל לוינשטיין את חיי היום-יום בישיבה.

כשעברה הישיבה לשנגחאי, טיפל רבי חיים בעניינים הכספיים של כל הישיבות שגלו לעיר, בהן ישיבת ליובאוויטש, ישיבת קלצק וישיבת קמניץ. הישיבה שכנה בשנגחאי במשך חמש וחצי שנים. בחודש טבת תש"ז נסע עם הישיבה לארצות הברית, וכחצי שנה אחר כך עלה לארץ ישראל וסייע לחמיו בייסוד ישיבת מיר שם. עם פטירת חותנו בשנת תשכ"ה מונה לכהן תחתיו בראשות ישיבת מיר. עם פטירת גיסו הרב חיים זאב פינקל אף החל למסור שיחות מוסר.

בשיעוריו נהג להציג קושיות רבות ולתרץ את כולן בסופו של דבר בעזרת יסוד אחד. שילב בשיעוריו את שיטת מורו רבי שמעון שקופ עם פיתוח עצמאי שלו. הקפיד לבוא לחתונתם של כל שומעי לקחו בשיחות המוסר. טרח להודות בלבביות לכל מי שעשה לו טובה, ולו קטנה ביותר. הקפיד להעלות את כל חידושיו על הכתב, והשאיר אחריו אלפי דפים בכל מסכתות הש"ס.

מספר ימים לאחר חג הסוכות תשל"ט, הובהל רבי חיים לבית החולים שערי צדק, שם אושפז במצב קריטי כחודשיים. רבי משה פיינשטיין אמר: "כל העולם נח על כתפיו של ר' חיים"[דרוש מקור].

 
קברו של הרב שמואלביץ בהר המנוחות

נפטר בג' בטבת ה'תשל"ט. ונקבר בהר המנוחות בירושלים בהלוויה מרובת משתתפים שבה ספד לו הרב אלעזר מנחם מן שך באמרו: "משמת רבי חיים בטלו השקדנים".

ספריו

עריכה

את ספריו של הרב חיים ערכו בני המשפחה ותלמידיו:

  • שערי חיים שעוריו על הש"ס, נכתב בחלקו על ידי תלמידיו ונערך על ידי בני המשפחה, כאשר יצאו מספר כרכים והעבודה עדיין בעיצומה.
  • שיחות מוסר סדרת שיחות מוסר שמסר הרב חיים בישיבת מיר, נכתב בחייו על ידי בנו הרב רפאל שמואלביץ ואחיינו הרב אריה פינקל, ונערך מחדש בשנים האחרונות על ידי נכדיו.
  • ספר הזיכרון מח ולב נערך לאחר פטירתו של הרב שמואלביץ לזכרו בהוצאת מוריה ובתוכו מאמר בשם מח ולב שנכתב על ידי הרב ראובן גרוסמן. הספר נחשב לתיאור ממצה של דרכו ויצא לאור אחר כך כספר בפני עצמו.

מתלמידיו

עריכה

מבני משפחתו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חיים שמואלביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר הזיכרון מח ולב בפרק העוסק בתקופת מיר
  2. ^ 1400 פליטים יהודים ביפאן-במצב שלאחר יאוש, המשקיף, 1 ביולי 1941