ביאור:שמות לג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
אין תקציר עריכה |
||
(6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1:
{{ביאור:כותרת עליונה שמות|שמות|לג}}<section begin=פרק לג/>
{{כותרת1|כעונש על חטא העגל ההשגחה על ישראל תהיה על ידי מלאך; הורדת התכשיטים; משה מוציא את אוהלו מהמחנה}}
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|א}}
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "לֵךְ עֲלֵה {{ב|מִזֶּה|ממדבר סיני}}, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ב}}
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ {{ב|מַלְאָךְ|השגחת ה', אך לא באופן ישיר אלא בדרגה נמוכה יותר של קשר}}, וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ג}}
אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ,
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ד}}
וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, וַיִּתְאַבָּלוּ, וְלֹא {{ב|שָׁתוּ|שמו, לבשו}} אִישׁ {{ב|עֶדְיוֹ|את תכשיטיו (בגלל האבל)}} עָלָיו.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ה}}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ו}}
{{ב|וַיִּתְנַצְּלוּ|הורידו (כמו ב[[שמות ג כב]] "וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" -תרוקנו את מצרים מכליהם, אלא שכאן וַיִּתְנַצְּלוּ בבניין התפעל: רוקנו את עצמם מתכשיטיהם)}} בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם {{ב|מֵהַר חוֹרֵב
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ז}}
וּמֹשֶׁה {{ב|יִקַּח|היה לוקח במשך תקופה}} אֶת הָאֹהֶל {{ב|וְנָטָה לוֹ|ושם אותו בשבילו}} מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ {{ב|'אֹהֶל מוֹעֵד'|על שם המשכן שה' הוציא משם את שכינתו עכשיו}}, וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ח}}
וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ, וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|ט}}
וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל, {{ב|וְדִבֶּר|וקול מה' יצא מתוך עמוד הענן}} עִם מֹשֶׁה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|י}}
וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יא}}
וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, {{ב|וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה|ולאחר מכן היה חוזר משה למחנה ללמד את ישראל את מה ששמע}}, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, {{ב|נַעַר|משרת בקודש}}, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.
{{כותרת1|ה' מתרצה לבקשותיו של משה להשגיח על ישראל באופן ישיר}}
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יב}}
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה: "רְאֵה, אַתָּה אֹמֵר אֵלַי 'הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה', וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי {{ב|אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי|מה טיבו של המלאך שתשלח עימי
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יג}}
וְעַתָּה, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת {{ב|דְּרָכֶךָ|יחסך כלפי בני האדם
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יד}}
וַיֹּאמַר
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|טו}}
{{ב|וַיֹּאמֶר אֵלָיו|
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|טז}}
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲנִי וְעַמֶּךָ
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יז}}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "גַּם אֶת הַדָּבָר {{ב|הַזֶּה|שאשגיח בעצמי על העם}} אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ - אֶעֱשֶׂה,
{{כותרת1|משה מבקש לראות את ה' ונענה באופן חלקי}}
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יח}}
וַיֹּאמַר
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|יט}}
וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל {{ב|טוּבִי|מידותי הטובות}} עַל פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ, {{ב|וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן|ואני חונן רק את מי שראוי לחנינה}} וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם".
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|כ}}
{{ב|וַיֹּאמֶר|ואמר ה', אבל}}: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת {{ב|אֶת פָּנָי
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|כא}}
וַיֹּאמֶר יְהוָה: "הִנֵּה מָקוֹם {{ב|אִתִּי|שמור וידוע לי}}, וְנִצַּבְתָּ עַל {{ב|הַצּוּר|הסלע המוכר לך מהר סיני}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|כב}}
וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ {{ב|בְּנִקְרַת|במערת}} הַצּוּר, {{ב|וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ|ואשים את
{{ביאור:אות-פסוק|שמות|לג|כג}}
וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".
<section end=פרק לג/>{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|שמות|לג}}
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
'''הערות'''
* את המתואר בפסוקים האחרונים לגבי הנעשה בניקרת הצור, יש כנראה לפרש כמשל להבנת פעולותיו של ה' כפי שהן באות לידי ביטוי בעולם. האדם איננו יכול להשיגן עד תום, אך משה הגיע למדרגה מיוחדת בהבנה. מהמילים "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" ניתן אולי להסיק שהבעיה המרכזית בהבנת הנהגת ה' היא שאלת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', [[W:תורת הגמול|תורת הגמול]] - ה' חונן את מי שהוא בוחר לחון, ולעתים החלטותיו לא מובנות לאדם המאמין באל טוב וכל יכול. שאלה זו נידונה באריכות בספרים איוב וקהלת, והעסיקה הוגי דעות לאורך כל הדורות, וכנראה תמשיך להעסיק שהרי "...וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". להעמקה בפרטי פרק זה מומלץ לעיין ב[[מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק נד|מורה נבוכים, א, נד]].
|