לדלג לתוכן

משנה גיטין ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


גיטין פרק ט', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת גיטיןפרק תשיעי ("המגרש את")>>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


המגרש את אשתו ואמר לה: הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, רבי אליעזר מתיר.

וחכמים אוסרין.

כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה: הרי את מותרת לכל אדם.

ואם כתבו בתוכו, אף על פי שחזר ומחקו, פסול.

הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לאחי ולאחיך, לעבד ולנכרי ולכל מי שאין לה עליו קידושין, כשר.

הרי את מותרת לכל אדם, אלא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה, פסול.

גופו של גט, הרי את מותרת לכל אדם.

רבי יהודה אומר: ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין.

גופו של גט שחרור, הרי את בת חורין, הרי את לעצמך.

שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת, הוולד כשר.

כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם נישאת, הוולד כשר.

רבי אלעזר אומר, אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים, כשר וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם.

שנים ששלחו שני גיטין שווין ונתערבו, נותן שניהם לזו ושניהם לזו.

לפיכך, אבד אחד מהן, הרי השני בטל.

חמישה שכתבו כלל בתוך הגט, איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית, והעדים מלמטה, כולן כשרין וינתן לכל אחת ואחת.

היה כתוב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטה, את שהעדים נקרין עמו, כשר.

שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יוונים באים מתחת זה לתחת זה, את שהעדים הראשונים נקראין עמו, כשר.

עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה, שניהן פסולין.

שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר.

חתמו עדים בראש הדף, מן הצד, או מאחריו בגט פשוט, פסול.

הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה, והעדים באמצע, שניהם פסולין.

(סופו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע, את שהעדים נקרין עמו, כשר).

ראשו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע, את שהעדים נקרין בסופו, כשר.

גט שכתבו עברית ועדיו יוונית, יוונית ועדיו עברית, עד אחד עברי ועד אחד יווני, כתב סופר ועד, כשר.

"איש פלוני עד", כשר.
("בן איש פלוני עד", כשר.
"איש פלוני בן איש פלוני") ולא כתב "עד", כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין.

כתב חניכתו וחניכתה, כשר.

גט מעושה, בישראל, כשר. ובגוים, פסול. ובגוים, חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך, וכשר.

יצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת.

מגורשת, הרי זו מגורשת.

ובלבד שלא יהא שם אמתלא.

איזו היא אמתלא? גירש איש פלוני את אשתו על תנאי, זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו, זו היא אמתלא.

בית שמאי אומרים, לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר (דברים כד) כי מצא בה ערות דבר.

ובית הלל אומרים, אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר (שם) כי מצא בה ערות דבר.

רבי עקיבא אומר, אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר (שם) והיה אם לא תמצא חן בעיניו.

(א)

הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ:

הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר;
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה?
יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה,
וְיַחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ,
וְיֹאמַר לָהּ:
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.
וְאִם כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ,
פָּסוּל:
(ב)

הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם,

אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ,
לְאָחִי וּלְאָחִיךְ,
לְעֶבֶד וּלְנָכְרִי,
וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין,
כָּשֵׁר.
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם,
אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,
וּלְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, אֲפִלּוּ בַּעֲבֵרָה,
פָּסוּל:
(ג)

גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט:

הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
וְדֵין דְּיִהְוֵי לִיכִי מִנַּאי
סֵפֶר תֵּרוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין וְגֵט פִּטּוּרִין
לִמְהָךְ לְהִתְנָסְבָא לְכָל גְּבַר דִּתִצְבִּיִּין.
גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר:
הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין;
הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ:
(ד)

שְׁלֹשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין,

וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר.
כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים,
יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן,
יֵשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד,
הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין,
וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלָד כָּשֵׁר.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים,
אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים,
כָּשֵׁר,
וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים;
שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט,
אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:
(ה)

שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִּיטִין שָׁוִין,

וְנִתְעָרְבוּ,
נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ.
לְפִיכָךְ, אָבַד אֶחָד מֵהֶן,
הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל.
חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט:
אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית,
וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,
כֻּלָּן כְּשֵׁרִין,
וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת וְאַחַת.
הָיָה כָּתוּב טֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,
אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר:
(ו)

שְׁנֵי גִּטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה,

וּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה,
וּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה,
אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר.
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי
וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי
בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה,
שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין:
(ז)

שִׁיֵּר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,

כָּשֵׁר.
חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף,
מִן הַצַּד,
אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט,
פָּסוּל.
הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,
שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
(סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,
אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר) [יש שאין גורסים, ראו תוי"ט].
רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,
אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ, כָּשֵׁר:
(ח)

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית,

יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית,
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי,
כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד,
כָּשֵׁר.
אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד,
כָּשֵׁר.
בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד,
כָּשֵׁר.
אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, וְלֹא כָּתַב עֵד,
כָּשֵׁר,
וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין.
כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ,
כָּשֵׁר.
גֵּט מְעֻשֶּׂה,
בְּיִשְׂרָאֵל, כָּשֵׁר.
וּבַגּוֹיִם, פָּסוּל;
וּבַגּוֹיִם, חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ:
עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְךָ,
וְכָשֵׁר:
(ט)

יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקֻדֶּשֶׁת,

הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
מְגֹרֶשֶׁת,
הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.
אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא?
גֵּרֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי,
זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ,
סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ,
זוֹ הִיא אֲמַתְלָא:
(י)

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ,
אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, א): "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו":


נוסח הרמב"ם

(א) המגרש את אשתו,

ואמר לה:
הרי את מותרת לכל אדם - אלא לאיש פלוני,
רבי אליעזר - מתיר.
וחכמים - אוסרין.
כיצד יעשה?
יטלו הימנה - ויחזור ויתנו לה,
ויאמר לה: הרי את מותרת לכל אדם.
ואם כתבו - בתוכו,
אף על פי שחזר ומחקו - פסול.


(ב) הרי את מותרת לכל אדם,

אלא לאבא, לאחי, ולאחיך,
לעבד, ולנוכרי,
ולכל מי שאין לה עליו קידושין - כשר.
הרי את מותרת לכל אדם,
אלא אלמנה - לכוהן גדול,
גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
ממזרת, ונתינה - לישראל,
בת ישראל - לממזר, ולנתין,
ולכל מי שיש לה עליו קידושין, אפילו בעבירה - פסול.


(ג) גופו של גט -

הרי את מותרת לכל אדם.
רבי יהודה אומר:
ודן דיהוי ליך מני,
ספר תרוכין, ואיגרת שיבוקין, וגט פיטורין,
למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין.
גופו של גט שיחרור -
הרי את בן חורין,
הרי את של עצמך.


(ד) [ג] *הערה 1: שלשה גיטין פסולין,

ואם נישאת - הולד כשר.
כתב בכתב ידו - ואין עליו עדים,
יש עליו עדים - ואין בו זמן,
יש בו זמן - ואין בו אלא עד אחד,
הרי אלו שלשה גיטין פסולין - ואם נישאת הולד כשר.
רבי אלעזר אומר:
אף על פי - שאין עליו עדים,
אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר, וגובה מנכסים משועבדים,
שאין העדים חותמין על הגט - אלא מפני תיקון העולם.


(ה) [ד] שנים ששלחו שני גיטים שווין - ונתערבו,

נותן שניהם לזו - ושניהם לזו,
לפיכך, אם אבד אחד מהן - הרי השני בטל.
חמישה, שכתבו כלל בתוך הגט,
איש פלוני - מגרש את פלונית,
ופלוני - לפלונית,
והעדים - מלמטן,
כולם כשרים - וינתן לכל אחת ואחת .
היה כותב טופס - לכל אחד ואחד,
והעדים - מלמטן,
את שהעדים נקראין עימו - כשר.


(ו) [ה] שני גיטים - שכתבן זה בצד זה,

ושני עדים עברים באים מתחת - זה לתחת זה,
ושני עדים יוונים באים מתחת - זה לתחת זה,
את שהעדים הראשונים נקראין עימו - כשר.
עד אחד עברי - ועד אחד יווני,
עד אחד יווני - ועד אחד עברי,
באים מתחת - זה לתחת זה,
שניהם - פסולין.


(ז) [ו] שייר מקצת הגט - וכתבו בדף השני,

והעדים מלמטן - כשר.
כתבו העדים - בראש הדף,
מן הצד, או מאחוריו,
בגט פשוט - פסול.
הקיף ראשו של זה - לצד ראשו של זה,
והעדים - באמצע,
שניהן - פסולים.
ראשו של זה - לצד סופו של זה,
והעד - מלמטן,
את שהעדים נקראין בסופו - כשר.


(ח) [ז] גט שכתבו -

עברית - ועדיו יוונית,
יוונית - ועדיו עברית,
עד אחד עברי - ועד אחד יווני,
עד אחד יווני - הועד אחד עברי,
כשר.
כתב הסופר, ועד - כשר.
איש פלוני עד - כשר.
בן איש פלוני עד - כשר.
איש פלוני בן איש פלוני,
ולא כתב עד - כשר.
כתב חניכתו, וחניכתה - כשר.
כך היו בקיי הדעת שבירושלים - כותבין.


[ח] גט מעושה -

בישראל - כשר,
ובגוים - פסול.
ובגוים - חובטין אותו,
ואומרין לו: עשה מה שישראל - אומרין לך.


(ט) [ט] יצא שמה בעיר,

מקודשת - הרי זו מקודשת.
מגורשת - הרי זו מגורשת.
ובלבד - שלא יהא שם אמיתלא.
איזו היא אמיתלא:
גירש איש פלוני את אשתו - על תנאי,
זרק לה קידושיה, ספק קרוב לה - ספק קרוב לו,
זו היא אמיתלא.


(י) [י] בית שמאי אומרין:

לא יגרש אדם את אשתו,
אלא אם כן - מצא בה דבר ערווה,
שנאמר: "כי מצא בה ערוות דבר" (דברים כד א).
בית הלל אומרין:
אפילו הקדיחה תבשילו - שנאמר "דבר".
רבי עקיבה אומר:
אפילו מצא אחרת - נאה ממנה,
שנאמר: "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (שם).

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם