חיוך הגדי
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | חיוך הגדי מאת דויד גרוסמן |
|---|---|
| בימוי |
שמעון דותן  |
| הופק בידי |
יונתן ארוך |
| תסריט |
שמעון ריקלין ענת לוי בר |
| עריכה | נטעיה ענבר |
| שחקנים ראשיים |
רמי דנון טונג'ל קורטיז מכרם ח'ורי דני מוג'ה |
| מוזיקה | אילן וירצברג |
| צילום | דני שניאור |
| מדינה |
ישראל |
| חברת הפקה |
אולפני הרצליה |
| הקרנת בכורה |
1986 |
| משך הקרנה |
95 דק' |
| שפת הסרט |
עברית ערבית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| תקציב | 470,000 דולר |
| הכנסות | 9,000 צופים בישראל |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
חיוך הגדי הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1986 בבימויו של שמעון דותן, אשר מבוסס על ספר בעל אותו שם מאת דויד גרוסמן (1983)[1].
הפקה וצילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרט מככבים רמי דנון, מכרם ח'ורי והשחקן הטורקי טונג'ל קורטיז, ששיחק שנה לפני כן בסרט גשר צר מאד. את הסרט מקריין מיכה לבינסון[2]. צילומי הסרט החלו ביולי 1985[3].
בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין (1986), זכה קורטיז בפרס "דב הכסף" ושמעון דותן היה מועמד לפרס "דב הזהב"[4]. לאחר ההצלחה בפסטיבל ברלין, נמכר הסרט להפצה בינלאומית באירופה וארצות הברית[5].
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכפר הפלסטיני ענדל נכנסים חיילי צה"ל ובראשם המושל הצבאי סגן אלוף כצמן (מכרם ח'ורי), סגנו רב-סרן שפר (דני מוג'ה) והרופא הצבאי סרן אורי לניאדו (רמי דנון). הם מתקבלים על ידי המוכתר ותושבי הכפר ואורי נושא דברי ברכה לתושבים עם תקווה לשיתוף פעולה. הנאום שלו מופרע בצעקות על ידי הזקן חילמי (טונג'ל קורטיז) שנחשב למשוגע. אורי מתקרב לזקן והשניים נועצים זה בזה מבט ארוך, אך עד מהרה מתיידדים.
חילמי מתגורר במערה מחוץ לכפר. הוא מספר לאורי כי יש לו בן מאומץ בשם יזדי (מוחמד דיב). אימו של יזדי הרתה מחוץ לנישואים וחילמי הסכים לשאת אותה ולגדל את יזדי כדי שלא ירצחו אותה. יזדי יוצא לפעולות נגד הצבא ומאמין בהתנגדות אלימה לשלטונות הכיבוש. אשתו של חילמי מתה ונערה אילמת, נג'את, מביאה לו כל יום אוכל למערה.
כוח של צה"ל מותקף בפאתי הכפר. התוקפים נמלטים ובשטח נשאר חמור הרוג. כצמן מטיל עוצר על הכפר ומשאיר את פגר החמור במרכז הכפר עד שיוסגרו המחבלים. אורי מתנגד לכך ומתעמת עם כצמן ושפר. הוא תוקף את שפר וכצמן מכניס אותו למעצר.
אורי וכצמן היו פעם חברים טובים. הם נפגשו כשאורי למד רפואה באיטליה. אשתו של אורי, שוש (איריס הופמן) היא מדריכת מבקרים במוזיאון תל אביב לאמנות. יחסיה עם אורי נמצאים במשבר. היא מרגישה שאורי אינו מודע לכך, ומחייך כל הזמן חיוך אווילי שהיא מכנה "חיוך הגדי". היא מתחילה ברומן עם כצמן שלא נסתר מאורי ומגביר את המתח ביניהם.
בהתקלות עם המחבלים נהרגים שלושה מהם בתוכם יזדי. אורי משתחרר ממעצר ונוסע לחילמי האבל. חילמי מחזיק אותו כבן ערובה ומורה לו להודיע בקשר לכצמן כי הוא דורש את נסיגת הצבא מהאדמות הכבושות בתמורה לשחרורו.
כצמן מארגן כוח כדי להשתלט על המערה. לבסוף הוא מחליט לעלות לשם לבד בהסכמתו של חילמי. במערה מתפתח מאבק בינו לבין חילמי החמוש, שבמהלכו נפלט כדור מאקדחו של חילמי והורג את אורי.
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שחקן | תפקיד |
|---|---|
| רמי דנון | ד"ר אורי לניאדו |
| מכרם ח'ורי | כצמן |
| דני מוג'ה | שפר |
| טונג'ל קורטיז | חילמי |
| רפי אדיר | יוני קצין המודיעין |
| איריס הופמן | שוש |
| מוחמד דיב | יזדי |
| מיכה לבינסון | קריין |
| אימאן כחיל | נג'את |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסרט המלא לצפייה בתשלום באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
"חיוך הגדי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"חיוך הגדי", באתר AllMovie (באנגלית)- "חיוך הגדי", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "חיוך הגדי", באתר אידיבי
"חיוך הגדי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "חיוך הגדי", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- חיוך הגדי, באתר קרן הקולנוע הישראלי
ביקורות
- מאיר שניצר, סרט בלי לפגוע בזכויות, חדשות, 14 באפריל 1986
- אורי אבנרי, מות חמור, "העולם הזה", גיליון 2535 מ-2 באפריל 1986, עמוד 17
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מי אתם, יוצרי "חיוך הגדי"?, חדשות, 17 באפריל 1986
- ^ רחל נאמן, סרט חדש - אגדה בגדה - אין אהבות פוליטיות, כותרת ראשית, 20 בנובמבר 1985
- ^ מאיר שניצר, מכרם ח'ורי במבטא פולני, חדשות, 9 ביולי 1985
- ^ עירית שמגר, קולנוע ישראלי: יש רמה, אין כסף, מעריב, 29 באפריל 1986
- ^ "חיוך הגדי" להפצה בינלאומית, חדשות, 20 בפברואר 1986