מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יש להוסיף לדף זה את הערך: קֻנָּא.
|
- לשון המקרא היה נאמן נאמנות מוחלטת, פעל פעילות קיצונית להגנת רעיון, אמונה וכדומה.
- קַנֹּא קִנֵּאתִי לַאדני אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי. ( מלכים א' יט י )
- וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו. ( במדבר כה יג )
- לשון המקרא רצה מאוד מה שיש לאחר עד כדי שנאת האחר.
- וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ ( בראשית ל א)
- וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ... וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. ( בראשית לז יא )
- לשון המקרא חש תחושה קשה של אבדן אמון בבן או בת זוג, חשד בבגידה של בן או בת זוג.
- וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. ( בבמדבר ה יד )
השורש קנא
|
השורש ק־נ־א הוא שורש מגזרת נל"א.
ק־נ־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
נִפְעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
הִפְעִיל
|
הִקְנִיא
|
מַקְנִיא
|
יַקְנִיא
|
הַקְנֵא
|
לְהַקְנִיא
|
הֻפְעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
קִנֵּא
|
מְקַנֵּא
|
יְקַנֵּא
|
קַנֵּא
|
לְקַנֵּא
|
פֻּעַל
|
קֻנָּא
|
מְקֻנָּא
|
יְקֻנָּא
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקַנֵּא
|
מִתְקַנֵּא
|
יִתְקַנֵּא
|
הִתְקַנֵּא
|
לְהִתְקַנֵּא
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קנא
|
הגייה* |
Kana
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ק־נ־א
|
דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
נטיות |
ר׳ קַנָּאִים
|
- לשון המקרא נקמני, התכונה של מי שנוקם במי שנוטש אותו (נאמר על האלהים).
- אָנֹכִי אדני אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. ( שמות כ ה)
- מי שמקפיד על עמדות דתיות נוקם על חוסר נאמנות לאלהים ובהרחבה מי שמקפיד על בגידה באחר שנאמן לו.
- {{צט/|הבועל ארמית קנאים פוגעין בו
השורש קנא
|
השורש ק־נ־א הוא שורש מגזרת נל"א.
ק־נ־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
נִפְעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
הִפְעִיל
|
הִקְנִיא
|
מַקְנִיא
|
יַקְנִיא
|
הַקְנֵא
|
לְהַקְנִיא
|
הֻפְעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
קִנֵּא
|
מְקַנֵּא
|
יְקַנֵּא
|
קַנֵּא
|
לְקַנֵּא
|
פֻּעַל
|
קֻנָּא
|
מְקֻנָּא
|
יְקֻנָּא
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקַנֵּא
|
מִתְקַנֵּא
|
יִתְקַנֵּא
|
הִתְקַנֵּא
|
לְהִתְקַנֵּא
|
| |
|